סוגים רבים של ספרים שימשו לחינוך והסברה ליהודים לאורך ההיסטוריה היהודית. מדרש, תורה ואפוקריפים הם רק חלק מהספרים היהודיים. כל אחד מהספרים הללו נכתב על ידי מחברים שונים ולכל אחד מהספרים הללו היה תפקיד חיוני בתרבות היהודית.
אפוקריפה ופסאודפיגרפה
במהלך התקופה ההלניסטית והתקופה הפרסית, סופרים יהודים הפיקו מגוון טקסטים, שרבים מהם נחשבים כיום לפסאודפיגרפה ואפוקריפית. טקסטים אלה כוללים ספרים רבים שאינם חלק מהקאנון של התנ”ך. טקסטים אלו שימשו באותה תקופה גם קוראים יהודים.
בתקופת הרנסנס, חוקרים יהודים באו במגע עם יצירותיהם המקוריות של אפוקריפה ופסודפיגרפה. זו הייתה תחילתה של למדנות העברית המודרנית. Pseudepigrapha הוא ספר חנוך. הוא כולל סיפורים על תופעות אסטרונומיות, מלאכים שנפלו ואשטולוגיה.
פירק אבות וחוכמת שלמה הם רק כמה מהרומנים היהודיים הלא-קנוניים. דוגמה נוספת היא ספר היובלים. ספרים יהודיים אחרים שאינם קנוניים הם צווות אבות י”ב וחכמת בן *סירה.
Pseudepigrapha היא יצירה כוזבת המתיימרת להיכתב על ידי דמויות מקראיות. טקסטים אלו לעתים קרובות שונים במשמעותם מהטקסט המקורי. לעתים קרובות הם מבקרים את היהדות השלטת בזמנם. הם גם משתמשים בתנ”ך ככלי אלגורי להשגת מטרותיהם. המחבר הוא לרוב דמות מקראית, אבל זה יכול להיות גם אדם פחות מוכר.
אפוקריפים אינם נחשבים בהשראה אלוהית. לעתים קרובות הם זויפו על ידי כתות כפירה כדי לקדם את אמונותיהם. הם גם נחשבים לבעלי סמכות מפוקפקת. הם עדיין נחשבים ראויים ללימוד על ידי המאמינים. חלק מהענפים המזרחיים של הנצרות גם שומרים עליהם.
מִדרָשׁ
המתואר לעתים קרובות כספר יהודי עתיק, המדרש הוא צורה ייחודית של פירוש. מטרתו הייתה להוציא לפועל את כתבי הקודש של העם היהודי כדי לקדם תורת מוסר ולקיים את הערכים היהודיים. ניתן לראות את השפעתו בדרכים רבות.
המדרש הוא ספר יהודי שמקורותיו מתוארכים לקריאה ליטורגית בתורה במהלך השבת. רבנים השתמשו במדרש לשאלות מעשיות ותיאולוגיות. הוא שימש גם לשמירה על התרבות והערכים היהודיים.
המדרש יכול להיות עדין, חתרני, מוסרי או דידקטי. מדרש יכול להכיל גם אגדות פנטסטיות על רבנים קודמים. זה יכול לכלול ספקולציות תיאולוגיות, הבחנות משפטיות משובחות וויכוחים לגבי הפרשנות הנכונה של הצהרות המקרא.
המדרש הוא ספר יהודי המספק תובנות על התרבות והמילייה של האנשים שכתבו והקליטו אותו. הוא נועד להשלים את החסר במסורת היהודית ולחבר מציאויות יהודיות חדשות עם הטקסט המקראי הבלתי משתנה. יש לו תפקיד פרשני מובהק, ולעתים קרובות הוא נחשב לסמכותי.
המדרש יכול להיחשב כ’ספר המסורות היהודי’. הוא משמש בתנ”ך העברי ובכתבים יהודיים מהתקופה ההלניסטית. המדרש משמש גם לקידוד התנ”ך.
המדרש נוצר כדי למלא את הפער בין מועד כתיבת מגילת רות, לבין מועד כתיבת השופטים. מגילת רות מציגה חוסר יציבות חברתית ופוליטית ומדגישה את הצורך במשיח.
ספרי אופנבך
בתקופת מלחמת העולם השנייה, ספרי אופנבך יהודים לא הוחזרו בהכרח לארצות מוצאם. במקום זאת, הם מוינו, קוטלגו ונשלחו למדינות שונות. חלקם נשמרו בספרייה הלאומית בירושלים, ואחרים נשלחו למדינות אחרות.
מספר רב של ספרים התחקה באמצעות תצלומים. ה-JCR, או Jewish Cultural Reconstruction Organization, לקח בעלות על כרכים אלה. הספרייה הלאומית מחזיקה עותקים של הספרים הנושאים את חותמת ה-JCR. ספריית סטראשון בווילנה גילתה את ספר ‘מדרש רבה’ המכיל חותמות של JCR.
כרכים נוספים התגלו כעבור כמה שנים. חלק מהספרים אותרו באמצעות תצלומים, בעוד שאחרים אותרו באמצעות קטלוגים.
כמה מספרי אופנבך מצאו את דרכם לתערוכה האחרונה של המוזיאון היהודי של לונדון. אחת מהן היא הגדת אופנבאכר, שהיא יצירה אומנותית ייחודית. הוא עוצב על ידי אומנים נוצרים וכולל גופן מיוחד שיצר רודולף קוך, דמות חשובה בסצנה האמנותית של אופנבך.
הגדת אופנבך בולטת בין שאר ספרי אופנבך. שיתוף הפעולה הייחודי הזה של בעלי מלאכה התאפיין באחדות הרוח שלו. סקירה מילאן פרסמה אותו.
הספר, שגודלו 165 עמודים וכולל עטיפה, זכה בפרס הראשון בפרסי הצילום הבינלאומיים לשנת 2019. זה היה גם הבסיס לתערוכה האחרונה במוזיאון היהודי של לונדון.
עליית הדפוס בשפת היידיש
הדפסת ספרים יהודית בשפת היידיש הייתה עסק משגשג בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מיזמי הוצאה לאור בעברית ויידיש שגשגו בלמעלה מחמישים עיירות בפולנית-ליט לשעבר.
חבר העמים האואני. פרסומים אלה ייצגו שוק חדש ליומונים באיכות גבוהה שמשך סופרים בעלי כבוד משמעותי.
הדפוס היהודי בתחילת המאה ה-20 החל לרדת לאחר מלחמת העולם הראשונה. הנקע הכלכלי הרס את תעשיית הדפוס היהודית. הוצאה לאור ביידיש ברוסיה הובאה תחת דיכוי קומוניסטי. מוציאים לאור ביידישיסטים החלו לפרסם מיזמים בערים אחרות.
הדפסת מכונה האיצה את ייצור הספרים. חלק מהמפעלים הללו הוציאו טקסטים או תשובות קנוניות, אך רובם הפיקו טקסטים לשימוש ביתי. הכנסת הדפסת מכונה אפשרה גם גדלי חנויות גדולים יותר.
מיזמי הוצאה לאור ביידיש קידמו סוגים שונים של רדיקליזם חברתי יהודי. ציונים ייסדו חלק מהמיזמים הללו. אחרים הוקמו על ידי מפלגות חילוניות או פעילים חברתיים.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 נרשמה עליית הדפוס בשפת היידיש בספרים יהודיים. בוורשה הוקמה הוצאת הפרלאג “פרוגרס”, הוצאת יידיש. בוורשה ובווילנה נוצרו כמה מפעלים ביידיש, ואילו בתי דפוס בודדים הוציאו חיבורים ותשובות קנוניות.
בתי דפוס אלו פרסמו טקסטים ביידיש ובעברית וכן טקסטים מעשיים ואנתולוגיות תקופתיות. “השילוח”, כתב עת עברי, יצא לאור באודסה, בוורשה ובוורשה.
ברוסיה נוסדה בשנת 1917 הוצאת הספרות “שטיבל עברית” על ידי שושנה פרסיץ. הוצאת “אומנות” המשיכה לתמוך בסופרים עבריים באודסה לאחר שהבולשביקים השתלטו על אודסה.
התיעוד הקדום ביותר של קריאת ספר תורה
למרות שמה, התורה אינה מתייחסת רק לחמשת הספרים הראשונים של התנ”ך העברי. זה יכול גם להתייחס לכל הגוף של ההלכה היהודית.
המילה העברית לתורה היא “תורה”, שהיא מילה מורכבת שמשמעותה “משפט”, “הוראה” או “נוהגים”. במסורת היהודית, התורה חשובה ביותר לתיאור אורחות החיים שיוחסו לבני ישראל.
התורה היא הפריט הידוע ביותר בתרבות היהודית. זה גם סמל לדתיות. קוראים בתורה בקול בבתי הכנסת הציבוריים בשבתות ובחגים. רב רב דרש פעמים רבות שכולם יברך בקריאת התורה.
בעוד שחלק מהיהודים רואים בתורה את מכלול ההלכה היהודית, אחרים רואים בה את התנ”ך העברי. גם לדתות אחרות יש תפקיד משמעותי בתורה. האיסלאם והנצרות משתמשים בתורה כחלק מהברית הישנה שלהם.
לתורה יש היסטוריה מורכבת. תיאוריה אחת היא שזה נכתב בזמן השבי הבבלי. אחרת היא שזה נכתב על ידי משה. עם זאת, יש הרבה חילוקי דעות בין חוקרים.
במאות ה-11 או ה-12 נוצרה התורה השלמה העתיקה ביותר. מגילות עשויות עורות של בעלי חיים היו הראשונות שידעו על קיומן. אלה נתפרו לאחר מכן יחד עם גלילים גליליים.
קודקס חאלב היה העותק המדויק ביותר של התנ”ך העברי. הוא נשמר על ידי קהילות יהודיות ברחבי המזרח התיכון במשך מאות על מאות שנים. למרות שהאמינו שהדבר כולו הושמד, חלק קטן ניצל בחשאי ב-1958.
העדות המוקדמת ביותר לכך שספר תורה נשמר בסוד על ידי חברים ושכנים לא יהודים היא
המגילה הייתה צורת הספר הפופולרית ביותר לאורך העת העתיקה. ספר תורה הוא טקסט בכתב יד של חמשת ספרי משה ונכתב על ידי סופר בעל הכשרה מיוחדת. הוא נכתב ביד הספרדית וחסרים בו סימני תנועה וקולופונים.
מגילת אסתר היא מגילה גדולה. גובה האותיות שלו שלוש שמיניות אינץ’, והטקסט שלו בכתב יד. אסתר נכתבה בעיר במרכז או בדרום אירופה במהלך המאה הארבע עשרה או החמש עשרה.
ספר ההתגלות דומה מאוד לבשורות. הוא מכיל ציטוטים מפורשים רבים מכתבי הקודש היהודיים. הוא כולל גם הרבה זכרונות ורמיזות. זהו ספר רב זיכרונות וללא נבואה.
החלק החשוב ביותר בספר הוא הציטוט המרשים ביותר שלו, שהוא “התנ”ך הוא יסוד אמונתנו”. ציטוט זה חוזר על עצמו יותר מתריסר פעמים והוא הדבר הראשון המוזכר בספר. הספר מכיל עוד הרבה דברים חשובים, כמו מפת ירושלים.
זוהי היסטוריה תרבותית על חיי יהודי רוסיה. הוא מכיל 31 כותרים ב-39 המהדורות שלו. הוא פורסם לראשונה במנטובה בשנת 1558. הוא פורסם בסנט פטרסבורג בשנת 1887. המהדורה המוגבלת הדלוקס שלו מודפסת על נייר כחול. בשער הספר מופיע פסוק מקראי וסימן המדפיס של גרשום שונצינו.
נכתב בשיתוף דברי שיר
